עזבון המנוח חסן אסעד אבו יונס ז"ל ואח' נ' קיבוץ לוטם - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 153,500 ₪ וכן עתירה למתן צו פינוי.

התובעים, הינם בעלי הזכויות בחלקה 58 בגוש 19263 באדמות משגב.

לטענת התובעים, פלש הנתבע (קבוץ לוטם), אשר אדמותיו גובלות באדמות התובעים והסיג את גבולם, כך שסיפח לעצמו, על פי כתב התביעה, בחוו"ד הנספחת לה כ- "1950 מ"ר" (סעיף 10 לחוו"ד השמאי מטעם התובעים, מר עאטף עאלם).

בפועל טוענים התובעים והנתבע לא מכחיש למעשה, כי לול תרנגולות של הקיבוץ הנתבע, הוקם בחלקו על חלקת התובעים, ובעבר שכן במקום זה דיר של הקיבוץ. כן נסללה בשטח החלקה האמורה דרך גישה לחורשה מערבית, דרך אשר גם גודרה בצד הפונה לחלקת התובעים.

מונה מומחה ע"י ביהמ"ש, מר וואל סלאמה, אשר הסתייע במדידות המומחה סוהיל עזיז סאסא.

חוות דעת המומחה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 4.2.2009.

על פי חוות הדעת מטעם מומחה ביהמ"ש, השטח המגודר הינו בגודל 1,990 מ"ר (40 מ"ר יותר מן הנטען בכתב התביעה). מצעי קרקע (המיועדים ליישור פני השטח) פוזרו על פני שטח של 3,190 מ"ר (שטח הגדול מן השטח שאליו מתייחס כתב התביעה).

מסקנות חוות הדעת, בקצרה הינן כדלקמן:

1. גובה דמי השימוש הראויים מתבסס על שווי של 10,000 ₪ לדונם, ודמי שימוש שנתיים של 5%, ולמשך 7 שנים – 3,500 ₪.

כבר כעת אעיר, כי נראה שנפלה טעות חישוב בחוות הדעת שהרי השטח קרוב לשני דונם, ועל כן התוצאה, כפי שטען ב"כ התובע בצדק בסיכומיו, צריכה להיות כ-7,000 ₪.

2. עלות פינוי מצעי הקרקע, עניין שהצורך בו הוגדר על ידי המומחה – ובצדק – כ"שאלה משפטית", עומדת על 57,000 ₪, כאשר חוות הדעת מתייחסת לכל 3,190 המ"ר, שבהם יחד פוזרו 3,800 קוב מצעים. בעניין זה אין המומחה מפריד בין השטח המתוחם (שאליו מתייחסת התביעה) לשטח שאיננו מתוחם.

ביום 1.12.2010 נערך דיון סיכומים בפני, ובו שמעתי את סיכומי הצדדים בעל פה, כאשר במועד זה קיבלתי אף את סיכומי הנתבע בכתב, אשר הוכנו מבעוד מועד (כפי שאפשרתי לכל הצדדים לעשות), איפשרתי לב"כ הנתבע להשלים סיכומיו בקצרה בע"פ.

במועד הדיון חזר בו הנתבע מן ההודעה שהגיש כנגד צד ג', הסוכנות היהודית, וניתן על אתר פסק דין חלקי המוחק את ההודעה לצד השלישי. אציין במאמר מוסגר שטוב עשה ב"כ הנתבע שפעל באופן זה, ובכך "חסך" מן הצדדים ואף מבית המשפט עיסוק ב"חזית" נוספת, כאשר יש להניח שבסופו של דבר לא ממנה הייתה "צומחת הישועה" לנתבע. אמנם לא שמעתי במלואן את הטענות לעניין זה, אך קשה לי עד מאוד להאמין שניתן היה להטיל את האחריות להשתלטות הקיבוץ על שטחים לא לו, על הצד השלישי, שאינו אלא "גוף מיישב".

לגופם של דברים, טענות התובעים הינן, כי במהלך השנים (ומדובר במשך זמן של 23 שנה, אם לא למעלה מזה) פנו, באמצעות מר עוסאן אבו יונס, התובע מס' 3, לנציגי הקיבוץ הנתבע, אך ללא הועיל. עסקת חליפין שהוצעה בשלב מסוים, בהתערבות מנהל מקרקעי ישראל, לא צלחה, הואיל והשטח המוצע לא היה מקביל לשטח שנגרע מחלקת התובעים. בפועל, כעת, נותרה לטעמם של התובעים רק אפשרות אחת: פינוי הנתבע מכל המקרקעין נשוא התיק, תוך השתת הפיצוי בשיעור שנקבע על ידי המומחה (אשר אף אותה רואה ב"כ התובעים כמקפחת), לאחר תיקון דמי השימוש כמצוין לעיל, ובסה"כ 64,000 ₪.

טענות הנתבע, מנגד, כפי שעלו בסיכומיו הכתובים ובהשלמתם בע"פ, הינן, ראשית, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, אשר היה בו כדי להביא גם לנזק ראייתי ממשי לנתבע.

שנית, הנתבע טוען, בהסתמך על מסמך שאותו ביקש לצרף כראיה, ואשר הוגש לבית המשפט ביום 22.12.2009, כי לשתי חלקות סמוכות (חלקה 46, שבבעלות המדינה, וחלקה 54, שבבעלות מנהל מקרקעי ישראל) פלשו דווקא התובעים בתיק זה, דבר המלמד, לטעמו של הנתבע, על "חוסר תום לב וניקיון כפים" מצד התובעים בבואם לבקש את הסעד של הפינוי בתיק זה.

שלישית, הנתבע טוען, כי בשתיקת התובעים משך שנים, יש לראות הסכמה או "רשות מכללא" לפעולות הבינוי של הקיבוץ בשטח נשוא המחלוקת.

רביעית ואחרונה, באשר לשווי הנזק, טוען הנתבע, כי התובעים כלל לא הוכיחו שנגרם להם נזק, וכי מכל מקום החלק העיקרי מבחינת עלותו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט הינו חלק "פינוי המצעים", כאשר המומחה עצמו לא טוען שמדובר בעניין הכרחי, משאיר עניין זה לשיקול דעת בית המשפט, ומציין מפורשות, כי בהנחה שהתובעים יעשו במקום שימוש לנטיעת עצי זית, הרי שאין בהשארת המצעים הלכה למעשה כל נזק.

נוסף על האמור הדגיש ב"כ הנתבע עוד שתי נקודות בעל-פה: האחת, חוות דעת המומחה מתייחסת לשטח מצעים של 3,190 מ"ר, מעבר לשטח שבגינו הוגשה התובענה.